רש"י על שבת י״ג

1 ואימת רבן עליהן - אין פושטין יד לשום דבר ואפי' בחול אלא על פי רבן:

2 פרצה - גברה כמו ופרצת ימה וקדמה בראשית כח:

3 שלא שנינו לא יאכל טהור עם הטמאה - מפני הערוה לפי שלא הוצרכו לכך שכולן אוכלין חוליהן בטהרה היו ולא היו אוכלין עם נשותיהן טמאות:

4 אטו זב פרוש לאו דברים טמאים קאכיל - והלא כל מגעו טמא:

5 מעשרין הן - ולא גזרי' גזירה לגזירה:

6 שתישן עם בעלה - במטה כגון שהוא טמא דליכא למיחש משום טהרה או בזמן הזה שאין בו טהרה מי חיישי' להרגל עבירה או דילמא כיון דאיכא היכרא מדכר דכירי:

7 על השולחן - שאוכל עליו מותר להניח בשר העוף אצל הגבינה דקסברי בית שמאי בשר עוף בחלב לאו דאורייתא ולא גזרי' העלאה אטו אכילה:

8 ואינו נאכל - עמו:

9 וב"ה אומרים כו' - ש"מ דאסור:

10 דליכא דיעות - שני בני אדם שיזכירו זה לזה וה"ה נמי דמצי לשנויי דליכא שינוי להיכרא ומיהו דעדיפא נקט דאפי' דיעות ליכא:

11 שאין מכירין - דלא אתי חד למשקל מדחבריה ומיכל:

12 אבל מכירין - אסור ואשה ובעלה נמי מכירין זה את זה וש"מ דאסור:

13 שינוי ליכא - שאוכלין בדרך אכילה:

14 איכא שינוי - שאין דרך לישן אלא בקירוב בשר כדכתיב שארה כסותה ועונתה ואמר מר שאר זה קירוב בשר שאם אמר אי איפשי אלא היא בבגדה והוא בבגדו יוציא ויתן כתובה במס' כתובות פ"ד דף מח.:

15 אל ההרים לא אכל - בפרק אלו הן הנשרפין בסנהדרין דף פא. מפרש ליה שלא נתפרנס בזכות אבות שלא הוצרך לכך לפי שהוא צדיק:

16 מה אשת רעהו כו' - דאסור לן יחוד מן התורה בקדושין פ"ד דף פ. מאחיך בן אמך:

17 ופליגא - דרב יוסף דפשט מדרשה דהאי קרא לאיסור אדרבי פדת:

18 גילוי עריות - תשמיש ממש ושאר קורבה ואפי' קירוב בשר מדרבנן והיא בבגדה אפי' מדרבנן ליכא למגזר:

19 ושימש תלמידי חכמים - להסבירו סתומות המשנה וטעמיה והוא הנקרא תלמוד:

20 נדותיך - כל שבעה של ראייה ראשונה:

21 ליבוניך - כגון זבה שסופרת שבעה נקיים משפסקה וצריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה שמא תראה ותסתור ספירתה:

22 בנדת טומאתה - ועד שתבא במים לטבילה היא בנדתה דמרבינן מתהיה בנדתה בהוייתה תהא עד שתבא במים בתורת כהנים:

23 מטה חדא הואי - רחבה ולא קירוב בשר הואי וסבר דשרי בהכי:

24 סינר - פורציינ"ט שהיא חוגרת בו ומגיע ממתנים ולמטה:

25 מתני' ונמנו ורבו - באו למנין ונמצאו של ב"ש מרובין:

26 גמ' ה"ג ואלו תנן הני דאמרן או דלמא אלו תנן הני דבעינן למימר קמן - ואלו קאי אדלעיל לא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר ואלו מן ההלכות כו' או דילמא אלו תנן וקאי לקמן אאין שורין דיו:

27 ת"ש - דאתרתי קמייתי קאי אבל אינך לאו משמונה עשר דבר נינהו ולקמן בגמרא מפרש להו:

28 מגילת תענית - לפי ששאר כל משנה וברייתא לא היו כתובין דאסור לכתבם וזו נכתבה לזכרון לדעת ימים האסורין בתענית לכך נקרא מגלה שכתוב במגלת ספר:

29 מחבבין את הצרות - שנגאלין מהן והנס חביב עליהן להזכירו לשבחו של הקב"ה וכותבין ימי הנס לעשותן יום טוב כגון אלין יומין דלא להתענאה בהון כו':

30 אין אנו מספיקין - לפי שהן תדירות. ל"א אין אנו מספיקין מלעשות י"ט בכל יום:

31 אין שוטה נפגע - אין פגע רע בא עליו כלומר אינו מכיר בפגעיו כך כמה נסים באים לנו ואין אנו מכירין בהן:

32 בשר מת שבחי - הגדל באדם החי מחמת מכה או מחמת כויה אינו מרגיש באיזמל כשחותכין אותו:

33 דברי תורה - כגון נבילה וטרפה וגו' לא יאכלו הכהנים הא ישראל אוכלים וכגון וכן תעשה בשבעה בחודש היכן נרמז קרבן זה בתורה:

34 גרבי - למאור ולמזונות:

35 דרשן - כדדרשינן להני קראי במנחות דף מה. דמשום דאשתרי מליקה בחטאת העוף גבייהו הוצרך להזהירם על מליקת חולין שהיא נבילה:

36 האוכל אוכל ראשון - מן התורה אין אוכל מטמא אדם האוכלו חוץ מנבלת עוף טהור אבל נבלת בהמה לא כדאמר במסכת נדה פ"ה דמ"ב: מי שאין לו טומאה אלא באכילתה יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנה וכ"ש אוכל ראשון שאינו אב הטומאה אבל הן גזרו באותו היום כדמפרש טעמא לקמן בכולהו ושיעורן לפסול את הגויה בחצי פרס בפרק יום הכפורים יומא ד' פ: והתם נמי אמר הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא ומצאתי בספר ערוך משונה טומאה זו מטומאה דאורייתא דסגי לה בטבילה לתרומה דלא בעיא הערב שמש דתניא בספרי אין האוכל אוכלים טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב:

37 והבא - לאחר שטבל מטומאתו במים שאובין בו ביום:

38 וטהור - גמור שנפלו על ראשו כו':

39 והספר - כל כתבי הקודש תורה נביאים וכתובים פוסלין תרומה במגען:

40 והידים - סתמן קודם נטילתן:

41 וטבול יום - ולקמן פריך טבול יום מדאורייתא הוא:

42 והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין - לקמן בעי לה:

43 מאן תנא - מי הוא האומר כן:

44 פסלי - את התרומה ואותה תרומה לא תפסול אחרת שוב במגעה: